למנכ"ל חברה קדישא בראשון לציון היתה רק בקשה אחת בעת תפילת שערי רצון בראש השנה: "לקבור מתים רק בשיבה טובה". השנה האחרונה היתה קשה מנשוא עבור נסים אלקסלסי. "את המראות שראינו אי אפשר יהיה לשכוח לעולם, אף פעם", הוא אומר בריאיון ל"גל גפן".
שנה עברה מה-7 באוקטובר, מאותה שבת בשמחת תורה שהפכה ל"שבת השחורה" שבמהלכה חדרו אלפי מחבלי חמאס ליישובי עוטף עזה ורצחו כ-1400 ישראלים כולל מאות צעירים וצעירות שנטבחו בפסטיבל נובה.
על אלקסלסי הוטלה משימה מורכבת באותם ימים: נקבע כי בית העלמין בראשון לציון יהפוך למרכז טהרה ארצי אליו יועברו מאות גופות והן יטופלו במרכז הטהרה החדש והמתקדם שרק נחנך. תפקידם של עובדות ועובדי החברה קדישא היה קשה מנשוא: מסביב לשעות הם עסקו במשימה לאומית – זיהוי הקורבנות, הכנתם לקבורה והעברתם לבתי עלמין בכל רחבי ישראל.
אף שחלפה שנה מאז האסון הנורא בתולדות המדינה, מסתבר כי עבודת הזיהוי של הגופות וקבורתם – עדיין נמשכת.
"העבודה לא הסתיימה", מגלה אלקסלסי. "למרות שחלפה שנה אנחנו עדיין מטפלים בנרצחים מהאסון הנורא.
"בחצי שנה האחרונה עובדי חברה קדישא טיפלו במאות חפצים עם כתמי דם שנאספו בפסטיבל הנובה וביישובי העוטף והם נקברים ביראת כבוד.
"בנוסף, תהליך הקבורה לא הסתיים. ישנם חלקי גופות שנמצאו ותהליך הזיהוי לקח זמן והם נקברות בימים אלה. כפי שקרה עם תחילת המלחמה – שוב, בית העלמין בראשון לציון מקבל אותם לתהליך הטהרה".
עובדי חברה קדישא, מסתבר, מתמודדים אף הם עם טראומות. "זו היתה הפעם הראשונה בחיי שפגשתי ברוע כזה, בשפל כזה. לא מדובר רק ברצח, מה שאני ראיתי זה רוע שלא ידעתי שקיים", מספרת יעל ינקוביץ, מטהרת בחברה קדישא.
איך את מתמודדת עם זה?
"הדבר היחיד שהחזיק אותי הוא שבחרתי בחיים. אחרי מה שראיתי – אי אפשר להמשיך אחרת. ההבנה שזכיתי להיות זאת שמטהרת את האנשים שנרצחו. אני עושה את זה בקדושה רבה. לא נתתי לרוע ולפחד לנהל אותי.
"אני יודעת שהמטרה של השונאים שלנו היא להרוג את כולנו נפשית ופיזית ולמרות זאת אני כאן, אני חיה. זה חיזק אותי ונתן לי תובנות לחיים, להיות טובה יותר להפיץ אור בעולם ולקדש את החיים".
עד כמה ההתמודדות עם המראות הקשים משפיעה עליך ביום יום?
"אני לא מה שהייתי לפני שנה בשמחת תורה. לא בחרתי להיות שונה, אבל בעקבות מה שראיתי הפכתי לאדם טוב יותר ואני יודעת שיש אלפים כמוני".
ראובן ביננפלד, קברן ומטהר בבית העלמין בראשון לציון, מספר כי זו היתה השנה הקשה בחייו. "עבדנו סביב השעון בשבעה באוקטובר, היו ימים שישנו בבית העלמין כי השעה של לנסוע הביתה ולחזור היתה יקרה מידי, והעבודה לא נגמרה.
"אנחנו חווינו במשך שנה שלמה את השבעה באוקטובר, ליווינו את המשפחות לאורך כל השנה, ביום הקבורה, בגילוי מצבה, בחודש וממש בימים אלה בשנה.
"אני מסתכל על הקברים, על המשפחות ומשפט אחד מספר בראשית צועק אלי בנשמה: 'כל דמי אחיך זועקים אליך מין האדמה'".
חלפה שנה מהאסון הנורא. יש עדיין קושי? מראות שרודפים אותך?
"הריח של הגופות השרופות לא עובר לי. אם לא הייתי אדם מאמין היה לי קשה לעבור את זה.
"כשאני רואה את המשפחות אחרי שנה, אני יודע שניצחנו. הכאב יישאר איתנו, אבל עם הנצח הוא לעד".
אלקסלסי מוסיף ומספר כי "עובדי החברה מקבלים טיפולים וסיוע כדי להתמודד עם המראות אליהם נחשפו".