הסעודה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר הקבורה עם שובם מבית הקברות נקראת 'סעודת הבראה'. נהוג לאכול בה מאכלים עגולים כגון ביצים, עדשים וכעכים, המסמלים את הגלגל הסובב בעולם ואת תחילת השלמתם של האבלים עם מעגליותם של החיים ושל המוות.
נוהגים לאכול את סעודת ההבראה אך ורק ממאכלים שיביאו שכנים וידידים (ולא כאלה שהאבל עצמו הכין), המתחילים לסייע בתהליך ההשלמה הרגשית כבר משעות אלו, וכמובן שצריך שהסעודה תהיה מוכנה קודם ההלוויה.
השימוש הראשון במילה 'הבראה' במשמעות של מתן אוכל לאבל נאמרה לדוד המלך אחרי שקבר את אבנר בן נר: "וַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם" (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ה).
בקרב יהודים יוצאי ארצות האסלאם נהוג לעשות סעודה ביום השביעי לאבילות וביהדות תימן נקראת סעודה זו בשם "סעודת הבראה".