בהלכה היהודית, מי שמת לו אחד משבעת הקרובים לו – אב, אם, אח, אחות, בן, בת או בן זוג שחייבים לשבת עליהם שבעה, חייב בקריעה.
קריעת הבגד מתבצעת במהלך ההלוויה, כאשר האבל או האבלה עומדים על רגליהם. הקרע נעשה בבגד העליון מעל החזה. בדרך כלל, איש החברה קדישא קורע את תחילת הקרע והאבל מגדילו באמצעות קריעה עם הידיים.
באבלות על הורים נעשה הקרע בצד השמאלי של הבגד, במקום הלב, ובאבלות על שאר הקרובים, בצד הימני. הקרע צריך להיות ממשי וניכר לעין.
על פי המנהג, החולצה הקרועה נשארת על גוף האבלים במשך כל ימי השבעה ואינה מוחלפת.
לפני הקריעה מברכים האבלים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת", ברכה המצדיקה את הדין האלוקי על הטוב ועל הרע שבו.
מקור החיוב
הקרע בבגד מסמל את החלל שנוצר בנפש האבלים עם אובדן יקירם. מקור המנהג הוא בסיפור מכירת יוסף, כאשר מגיע ראובן לבור המים לתוכו נזרק יוסף ורואה כי הבור ריק, הוא קורע את בגדיו. גם אביו של יוסף, יעקב, קרע את בגדיו כאשר בישרו לו על מות יוסף. דוד המלך ואנשיו אף הם קרעו את בגדיהם כששמעו על מות המלך שאול ובנו יהונתן במלחמתם עם הפלישתים.