לאחר קבורת הנפטר, נוהגים משתתפי ההלוויה לגשת לקבר ולהניח עליו אבן קטנה או פיסת עשב שלקחו מהאדמה הקרובה. על מנהג הנחת האבן זה חוזרים בכל עת שפוקדים את קברי ישראל.
למנהג הנחת האבן על קבר הנפטר טעמים רבים, וביניהם: כשם שהאבן חזקה היא, כך ההכרה בסופיות החיים וההשלמה עמה חזקה בסיום ההלוויה; הנחת האבן קשורה גם במתן כבוד לנפטר, היות שהאבנים שעל המצבה מעידות על כך שבני המשפחה והחברים פוקדים את החלקה ומכבדים את זכרו של יקירם.
מקור המנהג
הנחת אבן על קבר הנפטר היא מנהג יהודי עתיק שמקורו בימי הביניים ויתכן שאף קודם לכן, ככל הנראה, כציון נקודת הקבר בתקופה בה המצבות היו נדירות או לא בשימוש כלל.
בהמשך, כשמצבות הפכו לעניין שבשגרה, הסיבה להנחת האבנים על גבי מצבות הייתה שכאשר אנשים יבחינו באבנים רבות על המצבה, תתעורר בהם הסקרנות, הם יעלו לקבר ויתעניינו במי שנקבר שם. פעולה זו תביא לגילוי כבוד לנפטר ותפאר את שמו של הנטמן במקום.