פרק הזמן שבין הפטירה לקבורה נקרא "אנינות" ובמסורת היהודית נקבע לו מעמד מיוחד. בתקופה זו קרובי משפחתו של הנפטר – אב ואם, אח ואחות, בן ובת, בעל או אשה – מכונים "אוננים", משום היותם שרויים עמוק בכאבם ודעתם נתונה בהכנות ההכרחיות לקבורה.
האוננים אינם חייבים במצוות כדי שיתפנו לעסוק בסידורי הלוויה, אולם מנהגי האבלות חלים עליהם כבר בזמן זה. הם נדרשים להימנע מרחצה, סיכה (איפור וקרמים), תספורת וגילוח, השתתפות בשמחות, קיום יחסי אישות וכן, אסור לשבת על כיסא או מיטה גבוהים.
בנוסף, האוננים אינם רשאים לצאת מביתם למעט לצורך ארגון ההלוויה, ואסר על האוננים לאכול בשר ולשתות יין, אבל הם עוד מותרים בנעילת נעלי עור. אם זמן האנינות חל בשבת בטלים מנהגי האבלות, למעט איסור קיום יחסי אישות.